דניאל בן שמואל

'אלוף ציורי השלטים'

הפוסט של היום הוא מבט על 'סמל מלחמה' יהודי ספציפי אחד, בתקווה שיהיה זה הראשון בסדרה. סיפור זה מחזיר אותנו למאה ה -14 של הספירה המקובלת.
ארמיגר (Armiger) הוא מי שנושא כלים או 'כלי מלחמה', על ידי רישום, מענק (ממלכתי) או אימוץ. יש 'בעלי כלים' השמחים ליצור את סמליהם ולתלות אותם איפשהו בבית וכן הלאה.. אחרים חשים צורך להפיץ את המידע אודות הסמלים שלהם למרחוק. בימינו ניתן לעשות זאת על ידי רישום בחברות וארגונים לנושא. בעבר, השתתפות בתחרויות הפלת רומח ועשיית דברים אחרים כדי להפיץ את המוניטין של האדם, הייתה יכולה להביא להכרה רחבה בסמליו ובשמו. דרך אפשרית אחת לכך הייתה להיות פטרון אמנות, ובכך לכלול את פיסול סמליך או צביעתן ביצירות שהזמנת.
בכל הנוגע ל-הרלדיקה (הראות) יהודית, אנו נחשבים ברי מזל כאשר הידע על שלט שורד אף זמן מה בהיסטוריה (אפילו מתקופה די קרובה) עד ימינו. איננו פוגשים 'בעלי שלטים' יהודים רבים עם יותר מהתייחסות אחת לסמל המלחמה שלהם. מקרה מרתק שכזה הוא המקרה של דניאל בן שמואל.
פטרון האמנויות היהודי הנזכר מימי הביניים היה בבירור איש ספרות וספרים, רב או דיין (יתכן שהשתמש בשם זה כשם משפחתו), הוא או אביו היו דוקטור (לרפואה), והוא היה נצר למשפחה יהודית בולטת באיטליה של המאה ה -14, תקופה בעייתית מאוד בהיסטוריה האיטלקית. העידן היה זה של מלחמת "האזרחים" בין מחנות ג'יבלין-גואלף (Ghibelline-Guelph) ומכולם היה מצופה לקחת צד במאבק. יש להניח שזה היה נכון גם לגבי יהודים. אז מה אנו יודעים על הרב דניאל ומוצאו?
ארבעה כתבי יד נמצאים היום שהוזמנו על ידי הרב דניאל, כל אחד מהם מואר בדרגות שונות איורים מעשה יד. כתבי היד נוצרו בין השנים 1383-1396 בפורלי, ברטנורה ופסיה (או פיזה). שני המיקומים הראשונים הם עיירות סמוכות בצפון איטליה, מדרום לשפך נהר פו וליד הים האדריאטי. פסיה (Pescia) נמצאת לא רחוק מפיזה, שניהם נמצאים בצד השני של רכס הרי האפנינים שחוצה את איטליה, באותו קו רוחב כמו שני הקודמים. אז כולם נוצרו באזור גיאוגרפי די קטן. שני כתבי יד נמצאים בספרייה הבריטית כיום, אחד בספריית בודליאנה, אוקספורד. רביעי נמצא במוזיאון היהודי בוונציה ולא נראה שהוא זמין באינטרנט.
נושא חוזר – כולם (בוודאי השלושה הזמינים ברשת), נושאים 'שלטי משפחה', שנחשבים בבירור סמליו של הרב דניאל, על ידי נוכחות שמו ותאריו מתחת או באותו דף כמו השלטים בכמה מקרים שונים. אלה גם אינם מגנים גסים או פשוטים. חלקם אכן משוכללים מאוד, הן בעיצוב והן בביצוע אמנותי. הם כוללים לא רק מגן, אלא גם קסדה, עיטור קסדה (טוטף), מעטפת וזר (מעין 'סודר' בלשון המשנה או בשפת ערב כאפייה/ע'תרה ועקל שמציירים מעל הקסדה, בינו לעיטור). קסדה ועיטור היו די נדירים בהרלדיקה האיטלקית, אפילו לאבירים הלוחמים בפועל. חלק מהתמונות הללו נמצאות בפוסט זה. סך הכל, שמונה ציורים של שלט הכלים של ר' דניאל מופיע בכתבי יד אלו, ארבעה בסידור פורלי (1383), שלושה בסידור ברטינורא (1390) ואחד, אך היפה ביותר, בפירוש רש"י על החומש (1396) מהעיר פיזה כנראה.

על פי האנציקלופדיה היהודית, סבו של דניאל, גם הוא דניאל, כתב את השיר או הפיוט יגדל אלוקים חי שנראה כי זכה לתפוצה רחבה כבר אז, ואכן עד היום משמש כחלק בסיסי של תפילת שחרית על פי נוסחי תפילה רבים. אותו הרב דניאל (הסבא), היה כפי הנטען רבה של טיבולי (Tivoli) במרכז איטליה, וכך נראה שהמשפחה עברה במשך שלושת הדורות צפונה מרומא לאזור אמיליה-רומאניה. מאחר ואנו יכולים לומר בבירור שהנכד ר' דניאל היה אמיד למדי, מכיוון שהוא יכול היה להרשות לעצמו מותרות כמו הזמנת ארבעה כתבי יד מוארים נפרדים תוך מספר שנים, תנועה זו צפונה הייתה כנראה מונעת על ידי עסק מצליח מסוג כלשהו. מה שמחזיר אותנו לעניין סמלי המשפחה לכאורה. מדוע העיצוב הזה? מהי משמעותו?

זוהי שאלה שבדרך כלל קשה מדי לענות עליה, במיוחד לשלטים מהמאות הראשונות של הרלדיקה האירופית, מכיוון שאין כמעט עד בכלל מקורות כתובים על השלטים ובעליהם, אלא רק ייצוגיהם הציוריים בפועל. אך להרלדיקה היהודית יש מספר אלמנטים מועילים בעניין זה. מכיוון שהיהודים היו בגלות והקהילות הנוצריות בהן התגוררו התייחסו אליהם ככאלה (כלומר זרים, ולכן קיימו קהילה משפטית נפרדת) – הם נדרשו לפטרונים, מגנים, שיצגו אותם חוקית ונהלו עימן קשר סימביוטי. אלה היו בדרך כלל המלכים או האצילים הגבוהים של האזור. לפיכך היה ליהודים במקרים רבים סוג של זכות או תביעה לזכות, לשימוש בשלטיהם של פטרונים אלה או בנגזרת קרובה (קדנסיה-Cadency) של שלט כזה, וזהו אחד מהאלמנטים המועילים לזיהוי. זו ככל הנראה הסיבה להופעת שלטי מלכות כאלה בכתבי יד יהודים מוארים רבים, מעין הפגנת נאמנות – כן, אך כזו שהיוותה גם מעין טענה לשלטים או קשר אליהם מטעם מזמין (פטרון) היצירה.
כך קרה, שמושלי פורלי בתחילת המאה ה-14, מבית אורדלפי,השתמשו בשלט די דומה לאלו שהוצגו ביצירות אלה עבור ר' דניאל בן שמואל. מושלי פורלי נשאו שלט: בחלוקה מאוזנת זהב עם אריה נובע ירוק ולמטה שישה פסים מאוזנים כולם בחילוף הצבעים. השלט שמוצג ככזה של ר' דניאל הוא: חלוקה מאוזנת גלית כחול עם אריה נובע זהוב ושישה פסים מאוזנים גליים כולם בחילוף הצבעים. במונחי הדיוט – שתי השלטים מורכבים ממגן המחולק בקו אופקי, המחצית העליונה כוללת חצי דמות של אריה הנובעת מקו ההפרדה, החצי התחתון מחולק הלאה לשישה קווים. אז ההבדלים היו השימוש בתכלת (כחול) על ידי ר' דניאל במקום ירוק על ידי השליט המקומי, הפיכת סדר הצבעים (צבע ו'מתכת') בחלק העליון, והפיכת הפסים לגליים בשלט שלו.

אם השערה זו נכונה, הרי שמדובר במקרה קלאסי למדי של 'שינוי שלטים' בצורת נגזרת, על ידי שני שינויים (אכן שלושה במקרה זה). כלומר, שימוש בשלט דומה, להפגנת קשר פטרוני או אפילו פיאודלי. אולי הונו של ר' דניאל נוצר בשירות אדוני פורלי בצורה כלשהי, כמו גביית מיסים מטעמם, הפעלת עסק של החלפת כספים ברישיון או משהו דומה. יחסים שכאלו משתלבים היטב במידע הידוע לנו לגבי הנהוג בתקופת ימי הביניים, בין בני עשירים בקהילות היהודיות באיטליה לבין השליטים המקומיים. העיירה פורלי אירחה בשנת 1418, מספר שנים לאחר ייצור כתבי היד הללו, ועדה של רבני כלל האזור. החלטות אספה זו ידועות כ-'תקנות איטליה', שימשו למספר עשורים לפחות כמחייבות והינם חלק חשוב בתולדות יהדות איטליה. מכך נראה שהייתה קיימת אווירה חיובית כלפי יהודים מאת המושלים מבית אורדלפי.

מקורות וקישורים:

• ויקיפדיה (באנגלית): דניאל בן יהודה; יגדל; פורלי; בית אורדלפי
• Wappenwiki: סמל בית אורדלפי
• אנציקלופדיה יהודית (1906): דניאל בן יהודה
• הספריה הבריטית: סידור פורלי; סידור ברטינורא
• הספריה הבודליאנית, אוניברסיטת אוקספורד: פירוש רש"י על החומש
• Louis Finkelstein, Jewish Self-Government in the Middle Ages, Feldheim publishers, 1964, USA. (Part I, Takkanot of Italy, pp. 86-96. Part II, Takkanot, pp. 281-316.)